את שטפן צוויג תכננתי לקרוא זה זמן רב. כבוגרת החוג לספרות גרמנית, כל פעם שאני מזהה איזושהי עשייה בדמות תרגומים מחודשים או עדנה שזוכים לה סופרים גרמנים, אני שמחה על כך. כפי שקורה ממש בימים אלו עם שטפן צוויג שכמו התגלה מחדש על ידי ההוצאה לאור תשע נשמות בניהולו של אוריאל קון. למזלנו הרב בחרה תשע נשמות להוציא לאור ולתרגם את הנובלות הקצרות של צוויג. את הנובלה הזו קניתי בעיקר בגלל שמה, משהו סיקרן אותי מאד, מילה אחת עומדת תלויה בכריכת הספר – פחד ובגרמנית Angst (המילה יכולה להיתרגם גם כחרדה, יגון, עינוי, ייסורים). מסוקרנת עד מאד נטלתי את הספר עמי בחנות הספרים ושילמתי עליו בקופה, לא ביקשתי שקית ותחבתי אותו מיד לתוך תיק הגב שלי. המשכתי ללכת בידיעה שלמה שהפחד איתי.

הנובלה נפתחת בתיאורה של גברת אירנה, גיבורת הנובלה בעודה אצה בחדר המדרגות מלאת חשש ואימה מכך שיגלו שהיא מנהלת רומן עם גבר צעיר שאיננו בעלה. היא מתארת שלאחר שההתרגשות והערגה עוברים הo מתחלפים ברגשות פחד, צמרמורת וחרדה קשים. הפחד מתואר כמו היה בשר ודם, חי ופועם ואורב לה מעבר לדלת.

״אבל בחוץ כבר עמד הפחד, קצר רוח לאחוז בה, והכביש באדנותו על פעימות לבה, עד שתמיד הייתה יורדת קצרת נשימה במדרגות המעטות״.

באותה העת מתגלה כי הפחד אכן לובש צורת אדם, כאישה שטוענת שהיא בת זוגו של הגבר עמו הגברת אירנה מנהלת רומן. לאחר המפגש הראשוני של שתי הנשים, מתחיל להתקיים בינן קשר של סחיטה ובריונות, פחד ואימה אמיתיים הלובשים את צורתם ומתגלמים באישה הסחטנית, המתוארת כענייה בזויה המאיימת לחשוף את סודה של הגברת אירנה.

צוויג מעביר את הרגשות של גיבורת הנובלה באופן כה מוחשי עד כי ממש ניתן לחוש את קוצר הנשימה, את החשש שמתגלם ואת הסוד הכבד שמחזיקה גברת אירנה. עוד אנו למדים עליה שהיא נשואה לפריץ ושיש להם שני ילדים קטנים, פריץ עובד בתחום המשפט והם משתייכים למעמד סוציו-אקונומי גבוה. במובן זה, סיפורה של גברת אירנה מהדהד לספרו של פלובר, מדאם בובארי. במהלך הקריאה אנו מגלים כי הגברת אירנה לא מאוהבת בבחור איתו היא מנהלת הרומן וגם לא מאוהבת בבעלה. היא אף מעולם לא הייתה מאוהבת בו – היא חיה איתו מתוך נוחות. הם לא הפריעו זה לזו יותר מדי, כך שמתגלה בפנינו תמונה דיי עגומה של חיי נישואין משמימים ומשעממים שאין בהם יותר מדי, פרט למקסם שווא של משפחה בעלת ממון. תמונה אריסטוקרטית של בעל אישה וילדים.

מה שעניין את אירנה, ולדעתי מעניין מאד במובן הפסיכולוגי הוא הניסיון לחוות ריגוש שהוא מחוץ לאורח החיים הבורגני שלה. היא אף טוענת כי היא רצתה לקבל הצצה חופשית לאורח החיים העלוב, העני והעצוב של הבחור הצעיר עמו היא ניהלה את הרומן. היכולת לשלול את העולם הבורגני שבו היא חיה הוא זה שלמענו היא הסתכנה בבגידה, ביכולת לבחור, ביכולת לחוש שליטה על חייה – וכאן טמון לדעתי אחד מן הממדים המעניינים של הנובלה. כיוון שגברת אירנה מבקשת לחיות, לחוות ולהרגיש. את בעלה, כפי שמתואר, היא איננה באמת מכירה ואף נמסר לידינו כי יש לו צדדים אלימים:

״רק עכשיו כאילו ראתה אותו בפעם הראשונה, את בעלה שלה – הבינה באימה שהוא חזק ומסוכן״.

רגש הפחד (ואם תרצו גם הייסורים והאשמה) מתוארים לאורך הנובלה כדבר מה שלא ניתן להתחמק ממנו, לא ניתן לברוח ממנו הוא תוקף את גברת אירנה גם במהלך השינה בחלומותיה. בחלום מתואר רגעים אחדים בהם היא רוקדת בחופשיות, נהנית מעצמה, מתנועות גופה מהקרבה לבחור צעיר, אך אט אט החלום והתחושות הנעימות שהביא עמו הופכות לסיוט. לחלום בלהות בו היא רצה מהר ככל הניתן, מנסה לברוח מאותה אישה שספק מייצגת את המצפון ואת תחושת האשמה, ספק מייצגת בריונות וסחטנות בזויה. היא מקיצה מן החלום בבעתה ומגלה את בעלה יושב לצד מיטתה. היא מהרהרת האם עליה להתוודות ולספר את סודה ובוחרת שלא לעשות כן.

הפחד והאשמה מתחילים לחלחל ולנגוס בכל ריאה טובה בנפשה של גברת אירנה והיא כבר כולה הופכת להיות זיוף אחד גדול. הפחד משגע אותה, היא מסתובבת ברחבי העיר כאישה משוגעת ומוצאת עצמה בפתח דלתו של אותו בחור צעיר. הוא איננו מזהה אותה בטירופה. היא טוענת שאישה סוחטת אותה. אבל הוא לא יודע במה מדובר. כך אנו נותרים הקוראים, עם פחד ואשמה שאין באפשרותנו דבר לעשות איתה.

את סוף הנובלה כמובן – לא אגלה. אך אסכם ואכתוב שנהניתי מכל רגע במהלך הקריאה בנובלה המופלאה והמרתקת הזו שמגלמת בתוכה רעיונות מרובים על נשיות, גבולות והניסיון למתוח אותם, על תחושת שליטה או חוסר שליטה, על שעמום ועל תשוקה ועל הרצון החזק לחוש חיות. הקריאה בספרו של צוויג מטלטלת וכמו משאירה אותנו ללא כל אוויר לנשימה. במשפט אחד, רוצו לחנויות לרכוש את הספר וקראו אותו עוד השבוע.

פחד,  שטפן צוויג, מגרמנית: הראל קין. הוצאת תשע נשמות. 84 עמ׳.

קליק כאן לרכישה.