חתולה אורחת הוא ספר נוסף מהסדרה הקטנה של הוצאת כתר. רכשתי אותו באותו היום שבו רכשתי את רכבת הבוקר לפריז לז׳אן-פיליפ בלונדל. אני חייבת לציין שהשם של הספר סיקרן אותי מאד, כמו גם העובדה שהוא נכתב על ידי סופר יפני. אני מאד אוהבת את התרבות היפנית. בעיקר יצא לי להיחשף לסרטי אנימה ובייחוד להייאו מיאזאקי (הגאון, יש לציין). אחד הדברים שאני הכי אוהבת בקולנוע היפני זה האופן שבו העלילה מתוארת והדרך בה הסרט מכניס את הצופים לקונטקסט ומציג את הדמויות מבלי לומר עליהן דבר אחד. כמובן שאין מה להוסיף על הטבע והנופים המוצגים בסרטים שגורמים לי לטבוע בתוכם.

בדיוק כפי שניתן לשקוע בעדינות של הקולנוע היפני, כך שוקעים גם בספרו של היראידה. חתולה אורחת מספק הצצה לחייהם של בעל ואישה, משורר ועורכת בהוצאה לאור, ביפן של שלהי שנות ה-80 על רקע משבר כלכלי קשה ועלייה חדה במחירי הדיור. הספר מגולל את חייהם של הזוג הנשוי לאחר שהם עוברים ליחידת דיור לצד בית יפני מסורתי. לבית יש גן קסום שמתגוררות בו חיות, חרקים וצמחים. הגן חווה חיים שלמים, שמתנהלים להם באין מפריע, כאשר במרכזו עומד עץ בוקיצה.

חתולה אורחת - טקשי היראידה - לויתן קריאה

הספר מתאר את החיים בקצב איטי, לצד תיאורים של בעלי הבית, הדיירים השכנים והרקע הכלכלי הרעוע והלא ברור באותה התקופה ביפן. היראידה מתאר בעדינות מופלאה את הקשר הרגיש שנוצר בין החתולה לבין בני הזוג.

״הגיע החורף. בהדרגה הלכה צ׳יבּי ונכנסה אל תוך חיינו, כמו זרם קטן הזורם דרך החרך הקטן בחלון, מרטיב ומאריך את השיפוע הקטן שהיה או לא היה שם. ואולם באותה עת, משהו שאפשר לקרוא לו יד הגורל הלך גם הוא וקרב אל הזרם הזה. לא מתוך בחירה את משתמש במילה ״גורל״ (או שמא עליה לומר "פוֹרטוּנה"), אבל ככל שהלכו ותכפו ביקוריה בביתנו של החתולה מהבית השכן, התחלתי לחשוב שישנם דברים שרק מילה זו יכולה לתאר״. (עמ׳ 20-21).

השנים חולפות וכך גם המגורים שתוכננו להיות ארעיים באותה יחידת דיור הופכים לקבועים. בעלי הבית מזדקנים ולבסוף קמלים ועוזבים את הבית. כך בני הזוג מוצאים עצמם מטפלים בבית, בגן ובאותה חתולה אורחת. הם נהנים מהארעיות שהפכה להיות חייהם.

הכתיבה ותיאורי הטבע כמו תיאורי החיים של היראידה מייצרים תחושה של שקט, רוגע והופכים את הקריאה למדיטציה. החיים מועברים ומתוארים כטבע, כנהר זורם ומועלות שאלות בנוגע לגורל, לחיים ולמוות. הדמויות בספר יכולות להיות בעלי חיים, עצים, מים או חרקים. לעיתים אף נדמה כי הספר איננו פיקציה אלא ממש מקטע ביוגרפי של אותן הדמויות.

אני מוצאת את העדינות הזו מופלאה. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו צפיתי בסרט אנימה עם קווי ציור ברורים במיוחד. העלילה של הספר לא מאפשרת לנו הכרות מעמיקה עם הדמויות ופרט לפעולות ולאירועים שקורים סביבם, איננו יודעים עליהם פרטים רבים. לעומתם, אנו נכיר היטב את הגן אם נקרא בספר. אין ספק כי המתרגמת, עינת קופר, הצליחה לשמר ולהעביר את אותה העדינות שרצה לייצר היריאדה. אולם, אני חשה שעל מנת להבין את העומק של חתולה אורחת יש לקרוא בו מספר פעמים. ספרו לי איך אתם התרשמתם מאותו גן נפלא ומאותם תיאורי טבע ובעלי חיים קסומים.

חתולה אורחת, טַקַשי הירַאידֶה, מיפנית: עינת קופר. הוצאת כתר – הסדרה הקטנה. 149 עמ׳.