הספרון מרד המציאות סיקרן אותי מאוד עוד ברגע ששמעתי על יציאתו לאור. כבר כתבתי בעבר על העניין הרב שיש לי בספרות גרמנית ובפרט על העניין שיש לי בכתיבתו הייחודית של צוויג.  צוויג לא פרסם את הנובלה הקצרצרה הזו בעודו בחיים ולכן היא איננה מהוקצעת. היא פורסמה לראשונה רק בשנת 1987, בספר המאגד מספר נובלות של צוויג בשם Brennendes Geheimnis (״הסוד הבוער״). שנית, היא מחזיקה (פוטנציאלית) בשתי כותרות. את הראשונה, Die Reise in die Vergangenheit (״המסע אל העבר״), צוויג מחק ולא כינה את הנובלה כך, אלא בחר בשם Widerstand der Wirklichkeit, ״ההתקוממות אל מול המציאות״, או כפי שתירגם זאת הראל קין, מרד המציאות.

מרד המציאות/ מסע אל העבר - הכותרת הראשונה של שטפן צוויג - לויתן קריאה

קרדיט לאיור העטיפה: David Pearson/Clare Skeats, Pushkin Press, January 2013

הנובלה נפתחת במפגש מרגש של שני אנשים, לודוויג, דוקטור שאפתן לכימיה, ואשה נוספת, עלומת שם, רעייתו של התעשיין הנודע ג׳. הם נפגשים ברציף הרכבת של פרנקפורט, מפגש שהיה סיכוי שכלל לא יתקיים. בתוך כל ההמולה על הרציף, הזוג מצליח ברגע האחרון לעלות על הרכבת מפרנקפורט להיידלברג ורק לאחר שהם מתיישבים והרכבת פותחת במסעה, מתחילה עלילת הסיפור לנוע. אך בעוד תנועת הרכבת נעה קדימה אל העתיד, תנועת הנובלה, הסיפור, נעה אחורה ומספרת את העבר:

״במכה עדינה התחילה הרכבת לנוע. קרקוש הגלגלים הִקהה והטביע את שיחתם של עורכי הדין באשד הרעש הכללי. אבל רטט הרכבת נהיה בהדרגה נענוע קצבי, עריסת פלדה המתנודדת כבחלום. ובעוד הגלגלים הרוטטים מתחתם דוהרים באין רואים קדימה, ריחפו מחשבות השניים אל העבר״. (עמ׳ 11).

כך אנו למדים כי הזוג הכיר זה את זו לראשונה לפני תשע שנים וכי זמן רב, יבשות רחוקות ואירועים רבים הותירו ביניהם תהום פעורה. השניים הכירו כאשר התעשיין, בשל גילו וקשייו הפיזיים, לקח את לודוויג הצעיר תחת חסותו. לודוויג עובר לגור עם התעשיין העשיר ומוצא נחמה בזרות שבביתו החדש אצל האישה. למן הרגע הראשון היא מוצאת חן בעיניו והיא היחידה שמדברת אל ליבו:

״הוא, שאתמול עדיין גר בקיטון האחורי סחוף הרוחות שבקומה הרביעית, עם מיטת העץ וכיור הרחצה מפח, אמור עתה להרגיש כאן בבית, במקום שכל מכשיר עומד בהדרו החצוף, יודע את שוויו הכספי, ומביט בבוז במי שנוכחותו נסבלת בלבד. כל מה שהביא אתו, ואף הוא עצמו בבגדיו, התכווץ באופן מעורר רחמים בחלל הרחב הזה, שטוף אור. כמו נדון למוות תלוי התנועע הז׳קט היחיד שלו בארון הבגדים רחב הידיים, וכלי הרחצה הספורים שלו, כלי הגילוח הבלויים, היו פזורים כמו פסולת או כמו כלי עבודה נשכחים של מפקח בנייה […] הוא הרגיש שוב קטן, כפוף ומובס תחת כובדו של עולם הכסף הראוותני, הגאוותני – משרת, עבד, ניזון משולחנם של אחרים, רהיט אנושי, קנוי ובר-השאלה, שקיומו העצמי נגזל ממנו.״ (עמ׳ 17)

צוויג העלה כמה רעיונות מרכזיים על הכתב בנובלה זו. הראשון, מתייחס לכסף: לודוויג מגיע מרקע עני ומביש ואילו האישה ובעלה עשירים כקורח. השני עוסק בתוחלת הזמן של אהבה לא ממומשת. בעיני, רעיון האהבה שאינה ממומשת הוא אך משני לרעיון הכסף, שמוביל משמעותית את העלילה. הסיבה לעזיבתו של לודוויג היא האפשרות לקידום ולהתעשרות שנגלית לפניו על-ידי התעשיין. לודוויג רואה בהזדמנות זו יציאה ממחשכי העוני, דלת מתפרצת דרכה יוכל לצאת מהעולם האפל בו הוא חי. בנוסף, בעיני רוחו המשיכה לקידום לא מצויה רק בכסף או במעמד, אלא ביכולת ליצור:

״לא רק כסף לבדו, לא רק עסקים, יוזמה, סיכון ואחריות – לא, היה דבר מה מושך הרבה יותר ששלח אליו כאן את ידו הפתיינית. היו כאן יצירה, בריאה, משימה נשגבת, מקצוע יצרני, להפיק משהו מרכסי ההרים […] לברוא ערים ובהן בתים גובהים, רחובות מזנקים, מכונות קודחות ועוגרנים סובבים״. (עמ׳ 25-26).

לאחר תקופה קצרה התעשיין שולח את לודוויג למקסיקו למשימה בת שנתיים. לודוויג רואה במשימה זו קידום משמעותי בקריירה שלו ויוצא לדרך, על אף שברגע העזיבה הוא מבין כי הוא לא רק מאוהב באותה האישה, אלא אוהב אותה בכל ליבו. האישה משיבה אליו אף היא את אהבתה, והשניים מנהלים קשר ריגשי חזק מאד. במהלך שהותו במקסיקו מתחוללת מלחמת עולם, דבר המנתק את הקשר בינו לביו אהובתו ומונע ממנו לשוב חזרה לאירופה אל ביתו. לודוויג נשאר במקסיקו תשע שנים ארוכות.

לודוויג יכל אולי לסרב לאותו קידום שישלח אותו מהאישה האהובה ואולי על אף שהיא אישתו של התעשיין, היו יכולים השניים להתגבר על הקשיים ולממש את אהבתם. למרות זאת, לודוויג בוחר בדרך אחרת שתאפשר לו לממש את שאיפותיו למעמד גבוה וקריירה מפותחת. כאן בעיני מצויה ההתקוממות. בקריאה ראשונה של הספר נדמה כי מרד המציאות משוייך לסיפור אהבתם של לודוויג והאישה. זהו מרד נגד הזמן והמרחק, מאבק לזכור את האישה שלודוויג השאיר באירופה לאורך שנותיו במקסיקו ואת רגשותיו כלפיה. בקריאה שנייה אני חשה כי ההתקוממות היא לא רק כנגד הזמן, אלא כנגד מעמדו הכלכלי והחברתי של לודוויג, כנגד המציאות שנכפתה עליו מילדותו.

הכתיבה של צוויג רוויה דימויים מעולם הטבע ועמוסה בפרטים קטנים שמעבים את הסיפור ומפנים זרקורים קטנים בנוגע ללודוויג, לאהובתו ולחוויה האנושית של געגוע, נדודים, אהבה, שאפתנות, תאווה לכסף ולממון ולזיכרון האנושי. תשע נשמות בחרו להוסיף עוד כמה דפי שורות ריקים בסוף הנובלה, כמעין אזכור לכך שכתיבת מרד המציאות מעולם לא הושלמה. מעניין מה עוד יכל להכתב על לודוויג ואהובתו.

מרד המציאות, שטפן צוויג, מגרמנית: הראל קין. תשע נשמות. 78 עמ׳.