את כפר סבא 2000 הייתי חייבת לקרוא, הספר הזה כמו נועד עבורי. החל מתיאור פרדסי התפוזים ועד לרחבה של קניון ערים והקופי-בין. כן, אולי הבנתם נכון – גם אני הייתי טינאייג׳רית בת 15 בשנת 2000. אמנם אינני מכפר סבא, אלא מהוד השרון, אך כל הוד השרוני ידע לספר שכל האקשן תמיד התרחש בכפר סבא. לכפר סבא יש את קריית ספיר ואת ציפי (איפה שכולן קנו מכנסי פדלפון). בכפר סבא היו פאבים ולהקות פאנק שרירותיות ובעיקר היה את יער אוסישקין וכן, גם רצחו בו מישהו. אז מה הפלא שכשראיתי לראשונה את הספר ידעתי שאני לא יכולה לעזוב את החנות בלעדיו.

כפר סבא 2000 מתאר את העיר והתקופה מנקודת מבטם של דפני אנג׳ל ודוד אלתר. שני טינאייג׳רים, תושבי כפר סבא, החווים את העיר כמשעממת ומסקרנת בו-זמנית. הם מגיעים ממשפחות בורגניות, מה שמכונה ״בני-טובים״. הם חכמים וסקרנים, שוחרי אמנות וחובבי קולנוע ולאורך כל הספר ניכר כי הם מייצגים את השונה. הספר נפתח בסוף החופש הגדול של שנת 2000, בעיצומה של תקופת הבחינות למגמת קולנוע בתיכון רבין שדפני ודוד עוברים על מנת להתקבל אליה. הם מפתיעים את המורים שלהם בחוכמה ובתעוזה שלהם. הם מיוחדים והם אוהבים את זה.

דוד ודפני, ג׳ו וג׳ו, בכינויים, לא נועדו לחיים המשעממים והקטנים שאזור השרון מציע להם. הם חולמים על פריז ועל ניו-יורק, על חיים בשפה אחרת. אבל לא רק לשון שונה, אלא גם נוף אחר, חיים מעניינים. דוד ודפני רואים את האין הקיים ברחובות הנקיים ובין עצי הפרדסים ומרגישים שהכל כבר מזוייף ממזמן. הם פיקחים ואפילו מצליחים לעבוד על ההורים שלהם. הם מבלים את זמנם בשוטטות באיזורים מופקרים, עישון וגניבה ועושים את כל זה באין מפריע.

דוד ודפני גדלים על רקע פרשת הרצח של ליאור אופנהיים, אשר נרצח על ידי שלושה בני נוער באותה השנה. סיפורו של אופנהיים מבוסס על מקרה הרצח של אסף שטיירמן שאירע בשנת 1996. הרצח הזה זיעזע את המדינה מכיוון שהיה רצח ללא מניע. מה שזיעזע אף יותר היה שהתגלה שמי שביצע את הרצח היו ״בני-טובים״. הם רצחו את שטיירמן ולאחר הרצח חזרו כל אחד לביתו והתנהגו כאילו דבר לא אירע. הרוצח בכפר סבא 2000 הופך להיות מושא הערצתה של דפני. הוא מתואר כאינטלקטואל, קר רוח ו״שונה״, בדיוק כמו דפני. לכן לא מפתיע שהיא מתאהבת בדמותו וברעיון של ללכת עד הסוף.

פרמנטו מצליחה להעביר לקוראים את אווירת הפרברים הנעימה והשלווה לצד האלימות הקשה, השעמום, הדכאון והניכור שחבויים בה. כל אלו מסתתרים תחת המעטה של ״משפחות בני טובים״ המתגוררות בשכונות היוקרה מעל הקניון ובווילות שלצד הפרדסים. מצד אחד ישנו שפע והרחובות בטוחים מפשע, ומנגד קיים ריקבון, כמו בולען בים המלח שמאיים על צעדייך. צעד אחד לא נכון והקרקע תישמט מתחת לרגליים של כולם. הכתיבה של פרמנטו קולחת, מלאה בהומור וציניות, ומצליחה להעביר בצורה נאמנה את נקודת מבטם של צמד הטינאייג׳רים.

לאורך כל הקריאה בספר מרגישים את הצל המאיים של אותו בולען, אותו רקב, שעלול להתעורר בבת אחת ולגרום לדברים נוראיים. בני הנוער בספר מרבים להרהר ברצח, אובדנות ורצון לברוח ולא לחזור. הדואליות בין השלווה לזעם באה לידי ביטוי בתגובתו של דוד לאחר שנקרא ע״י אמו לארוחת הערב:

״הוא חושב על איך הוא מנפץ לה את הראש. איך הוא תופס בערימת התלתלים שלה ומושך, מוריד את כל הגוף שלה למטה. והיא צורחת, לא מבינה למה, וכואב לה הראש, וכואב לה הלב על מה שקרה פתאום לבן שלה. עם סכין מטבח הוא משסף לה את הגרון, הדם זולג על כל האצבעות שלו ומרטיב אותו. והוא מעיף את הגוף השחוט הזה שהיה פעם אמא שלו ומתחיל לבעוט בו. את כל האנרגיות שהצטברו לו במשך כל החיים בתוך הגוף, אנרגיות של שש-עשרה שנים זה לא סתם, את הכול הוא משקיע בבעיטות״. (עמ 108-109)

דמויות המבוגרים בספר נתפסות כפאסיביות וחסרות אונים. ההורים והמורים מנסים להבין מה קורה בחיי ילדיהם ולספק להם עניין, אתגר וחינוך ראוי, אך הם לא באמת יודעים מה קורה איתם. ההורים לא מסוגלים בכלל להכיל את ילדיהם ולא מצליחים להבין את חווית חייהם. במובן זה, פרמנטו מצליחה להעביר את הפער הבין-דורי שקיים תמיד בין דור ההורים לדור הילדים, ובמיוחד באזור ובתקופה שבה הסיפור מתרחש.

מבין התיאורים הקצרים של היחסים בין המבוגרים לילדים, אהבתי במיוחד את תיאורו של המורה לקולנוע שי-לי: ״מה הוא כבר יודע על רציחות של הילדים האלה מכפר-סבא שהכול מגישים להם על מגש של כסף? מה לו ולזה? חצי מהזמן הוא מרגיש שהוא לא מבין אותם בכלל, את היהירות שלהם, את החוצפה״. (עמ 61-62).

לטעמי דמותו של שי-לי מציגה בדיוק רב את הסיבה לפער בין ההורים והמורים לילדים. התפיסה וההבנה שה-״הכל״ הזה יכול להיות הלכה למעשה כלום, עומדת בבסיס הספר. מה הוא הכל ומהו כלום? התפיסה של ה-״יש״ וה-״אין״ באה לידי ביטוי על ידי דמויות נוספות בספר, ויש לשער כי פרמנטו התייחסה לתפיסות הללו במכוון.

כפר סבא 2000 עוסק לא רק באלימות סמויה, אלא גם בריקנות רגשית וכלכלית ומציג את הקשר בין השניים. במובן זה, פרמנטו מעלה בספרה נושאים מורכבים ומעוררי מחשבה המערבים תפיסות קפיטליסטיות לצד עוני ומחסור, שיש לתת עליהם את הדעת. נהניתי מאד מהקריאה בספר. כפי שכבר נאמר לפני, פרמנטו מזרימה דם חדש בספרות העברית. היא מייצגת קול כנה, צעיר ומלא תעוזה. אני כבר מחכה בקוצר רוח לספרים הבאים שלה.

כפר סבא 2000, ג׳וליה פרמנטו. הוצאת פן. 262 עמ׳.

קליק כאן לרכישה.