כשסיימתי לקרוא את ספרה החדש של רוני פלומן התחלתי לחשוב על המשמעויות הליטרליות של המילה "רילוקיישן". מיקום מחדש, התמקמות נוספת, או יותר מדויק, התמקמות בשנית. הביטוי, שמקורו בשפה האנגלית והפך שגור בשנים האחרונות בפי הייטקיסטים בכלל וישראלים בפרט, מסמל הצלחה. כבר כשהוא נאמר ניתן לדמיין את שדה התעופה, להריח את הדיוטי-פרי ולהסתנוור מהפלורסצנטים הבוהקים שמשדרים ביזנס אז יוז׳אל 24/7 בשדה התעופה ולאחר מכן נופים שרואים רק בסדרות טלוויזיה.

ספרה של פלומן לוקח את הביטוי ״רילוקיישן״ ומפרק אותו. הוא מתאר כל חלקיק של הביטוי ושל ההתמקמות הזו מחדש. במרכז העלילה ניצבת יעל, ישראלית שהיגרה לעמק הסיליקון עם בעלה, ארז, וילדם היחיד, יהלי. הזוגיות של יעל וארז לא מחזיקה מעמד ולאחר ריבים קשים השניים מתגרשים ויעל חוזרת לישראל עם בנם יהלי. ארז בוחר להישאר בעמק הסיליקון מכיוון שהוא מרגיש שעוד לא סיים לממש עצמו מבחינה קרייריסטית.

שיא הדרמה מופיע בפתיח של הספר, כאשר יעל מנקה את הבית בו התגוררה עם ארז. עם חומרי הניקוי המחטאים והרעילים היא מנסה להסיר את הלכלוך הריגשי, אבל במקומו מצליחה רק להוציא קיטור על החיים שהיו ואינם עוד. דרך הסצנה הזו אנו מתוודעים ליעל ולעברה שלפני הרילוקיישן, כשהייתה לה קריירה והיא הייתה יכולה להיות על המסלול להתפתחות כלכלית, אבל במקום זאת היא הלכה בעקבות בעלה לעמק הסיליקון. היא נהפכה לתלויה בו, בכלכלה שלו ובאישור השהייה הזמני שניתן לה בעקבותיו. כך למעשה היא איבדה חלק גדול מן הזהות שלה, מן הזכויות שלה ומהיכולת שלה לעצמאות. אולם יעל לא לבד, סיפורה של יעל כעקרת בית, כמטרונית שתפקידה לטפל בבית ובילדים – אינו משוייך רק לה, כי אם לנשות רילוקיישן ישראליות רבות בעמק הסיליקון שמוותרות, בין אם ברצון ובין באי-רצון על האפשרות למימוש עצמי לטובת ההצלחה של הבעלים שלהן. כך בשיחה בין יעל לחגית, חברתה הטובה בעמק עולות התחושות השונות בנוגע למצבן:

״פעם חגית היתה כלכלנית בעלית ויעל עבדה במחלקת השיווק של אוסם. המשרה שיעל התאמצה מאד להשיג, היתה הרבה פחות יצירתית מכפי שקיוותה, עמוסה בישיבות ארוכות, בקבלת הסמכות מבכירים ממנה וממחלקות אחרות, בכתיבת מנשרים […] אולם מבחינה פורמלית העבודה היתה נחשקת, שכן המשכורת, שלא היתה גבוהה, היתה אמורה לשלש או לרבע את עצמה אם יעל תגיע לשלב הבא בקריירה, השלב שבו נמצא אז הבוס שלה. ״בכירות״, כך חגית ויעל כינו את עצמן בדיעבד, רחוקות אלפי קילומטרים מהמשרדים ההם, שהיו פעם ביתן השני, פעם לפני שהיו להן ילדים, הרבה לפני שהפכו לעקרות בית בעמק הסיליקון […] ולמרות שתמיד התגאו בעבודתן, הרגישה יעל שחגית אומרת לה שוב ושוב שמותר להן עכשיו להיות שייכות לבעלים שלהן. הן הוכיחו אז שהן עצמאיות, מסוגלות לכל מה שגבר מסוגל לו, ולכן עכשיו מותר להן לנוח, הבעלים יכולים להמשיך להניע את העולם עם האמביציה שלהם. בינה לבינה תהתה יעל אם חגית חשה כמוה, שארז לקח לה את כל האוויר״. (עמ׳ 27-29).

קטיעת הקריירה של יעל וההצלחה המסחררת של בעלה פערה בינהם מכתש, שלתוכו יצקו קנאה, טינה, חוסר פרגון וחוסר הקשבה. בצל הצלחתו של ארז, עומדים יעל ויהלי, משותקים ואבודים. בתחילה יעל מנסה להשאר בעמק הסיליקון אך ללא ההכשרה, הקשרים או הכסף אין לה סיכוי ובלית ברירה, היא בוחרת לחזור לישראל. בחזרה בנוף ילדותה היא מנסה להשיב את הקריירה שאבדה. אולם למן הרגע הראשון היא מבינה כי מדובר ברילוקיישן נוסף, זה רק נדמה כאילו יש לאן לחזור, אך כמו שעמק הסיליקון נדמה כגן-עדן מדומיין, כך גם ישראל נדמית כבית חם ואוהב. יעל מרגישה זרה בארצה שלה, זרה בבית אמה וזרה לעצמה. למרות כל אלו היא נחושה לצאת מהמצב הקשה, להשיג יציבות ואולי אף לחפש אהבה חדשה. היא עוברת לגור עם בנה יהלי בקארוון במושב יוקרתי ומתנחמת בנופיו, בשמש ובמה שנדמה לה מוכר.

פלומן טווה בעדינות ובכתיבה חדה את קורותיה של יעל ומתמקדת בנושאים עיקריים שעולים לאורך כל הספר – המימוש העצמי והעיסוק בכסף. כמו כן היא עוסקת במגדר, ביחס לנשים בעולם הקריירה. היא מתעכבת על מהות המימוש העצמי של נשים ברילוקיישן, שבמצב זה יכולות אך ורק להיות בבית ולחפש לעצמן תחביבים, שעה שהגברים יוצאים לקרב ומקבלים את ההזדמנות להוכיח את עצמם. היא עוסקת בשאלות על הצלחה ועל הקשר שבין הצלחה לכסף ואמביציה. פלומן מאירה את השיח סביב רילוקיישן באור אחר, שונה ממה שמקובל לדבר עליו בדרך כלל. היא מתארת את העזיבה, שאינה מונעת מאידיאולוגיה אלא מחיפוש אחר הצלחה קרייריסטית ואת האנשים שנשאבים לתוך הנרטיב הזה – אנשים שאינם אמריקאים וכבר אינם ישראלים, במלוא מובן המילה.

פלומן כותבת על דמויות שהיא מכירה מקרוב, למרות שהיא איננה ״האישה של״, אלא הייטקיסטית מצליחה, שלמזלנו בחרה גם בכתיבה. ״שיניים״ הוא ספרה הרביעיי שיוצא לאור לאחר קודמיו, אשר זכו לביקורות מרשימות.

שיניים, רוני פלומן בעריכת: אלי הירש. הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד, 249 עמ׳.