אני אוהבת ספרי כיס, זה לא סוד. יש משהו שתמיד גרם לי להמשך יותר לסיפורים קצרים או נובלות מאשר לספרים עבי כרס. אולי כי קל יותר להיסחב עם ספר קטן ממקום למקום, לטמון אותו בתיק תא קטן שמיעוד רק לו או לרכב על האופניים כשהוא ככה לצידך. אני מכורה לספרים ותמיד הייתי כזו שקוראת אותם באוטובוס או ברכבת, אפילו כשהאורות כבר מעומעמים. אין פלא שעיני מיד נחתו על רכבת הבוקר לפריז בחנות הספרים.

הספר נפתח בתיאור זרם התודעה של אחת מן הדמויות הראשיות בספר, ססיל דופו. היא חושבת על הבחירה שלה לצאת ברכבת של 06:41 מטרואה לפריז. ממחשבותיה אנו לומדים שהיא נשואה ללוק ושיש לה בת טינאייג׳רית. עוד אנו למדים שטרואה היא עיירת הולדתה ושכעת היא חוזרת מביקור בבית הוריה. לאחר מכן ישנו חילוף ואנו עוברים לזרם התודעה של דמות נוספת, פיליפ לדוק. דרך תיאור זרם התודעה שלו, אנו מבינים שפיליפ מתגורר בטרואה ומתכנן לנסוע לפריז על מנת לבקר חבר ילדות. דרך המחשבות של שתי הדמויות האלו מתווכת לקורא כל העלילה. קפיצה ממחשבה אחת לשניה יוצרת את הסיפור כולו וחושפת את הקשר בין שתי הדמויות.

the 6-41 to paris

פיליפ וססיל מזהים זה את זו באותה הרכבת. הם היו זוג נאהבים בגיל עשרים. כיום הם בני ארבעים ושבע. חלפו עשרים ושבע שנים מאז ראו זה את זו בפעם האחרונה. השנים נתנו בהם את אותותיהן ולקחו כל אחד מהם למקום רחוק ומאד לא צפוי. פיליפ, שהיה עלם נאה מראה, כובש ללבות ומחוזר, לא הגשים את עצמו. כל הציפיות או העתיד שהחברה ייעדה עבורו לא התממשו. הוא הפך לגבר כרסתן ומוזנח המתפרנס מעבודה כמוכר בחנות כלבו לטלוויזיות. אשתו ושני ילדיו נטשו אותו וכעת הוא גרוש טרי. הייאוש והדיכאון ניכרים ממחשבותיו של פיליפ:

״יכולתי להסתלק לי היום. אחרי הכול, אף אחד לא מחכה לי באמת. אני נעלם. חסר קצת לילדים, שמוטרדים בעיקר מאי-הידיעה אם אני חי או מת. אז אני שולח להם גלויה, כדי להרגיע אותם. הם ממשיכים בחייהם. הם נוכחים לדעת שההיעדרות שלי לא משנה הרבה. בעבודה אנשים דואגים, ואחר כך מתרגזים. מהר מאד הם מכריזים עלי ״נעדר״ ומפטרים אותי. מוצאים לי מחליף צעיר יותר, וחייכן יותר. בזמן הזה אני פולח את השמים ונוחת רחוק, בפינה נידחת שבה המולת העולם עדיין נשמעת כמו זמזום רחוק […] היו לי תוכניות לטייל. בלי סוף. אני לא יודע מה בדיוק קרה, דבר רדף דבר, עבודה, זוגיות, ילדים, גירושים״. (עמ׳ 20-21).

לעומתו, ססיל הפכה להצלחה מסחררת. היא יזמית, בעלת מותג אופנה מצליח ברחבי צרפת. בצעירותה הייתה נערה ביישנית, פרח קיר, חסרת כישורים חברתיים ולא נאה למראה. לכן, לעתים ססיל צריכה להזכיר לעצמה מי היא, מה היא מייצגת ולמי היא הפכה להיות. במהלך הנסיעה היא חושבת על חייה עם לוק, בעלה, ובתה וולנטין; על הבית הפרטי שבפרברים, בעל החצר הגדולה. מה שקוטע את זרם התודעה שלה הוא הופעתו של פיליפ, שמתיישב לצידה ברכבת. לפתע זרמי התודעה משתנים – ושתי הדמויות מוצפות בצונאמי של זכרונות מאותה התקופה בה הכירו והיו זוג.

לאורך כל הנסיעה, שעה ושלושים וארבע דקות של מתח, שתי הדמויות מגוללות כל אחת בתורה את זכרונותיה מאותה התקופה, את חלומותיה ואכזבותיה. הן נזכרות בשברון הלב הגדול והאכזבה הקשה שהקשר שלהם הגיע אליו. בלונדל יצר סיטואציה מרתקת לאין שיעור – מה הייתם עושים אם הייתם פוגשים את האקס שריסק לכם את הלב ומעבירים איתו שעה וחצי של נסיעה? האם הייתם מטיחים בו האשמות? מה האקס שלכם היה בוחר לעשות? האם מישהו היה מתנצל? ואם כן, האם ההתנצלות הייתה מתקבלת? הזכרונות של הדמויות דוהרים ממש כפי שהרכבת דוהרת מטרואה לגאר דה׳לאסט. כך מתארת ססיל את רגשותיה לאחר שהיא רואה את פיליפ:

״פרץ שנאה פתאומי. תחושה משחיתה בתוכי, שכמוה לא הכרתי קודם.  תשוקה לקרוע לגזרים. היא מגיחה עכשיו שוב – אבל לא בשלמותה. היא ניגפת כנגד הדמות המרושלת הזאת, שאיבדה כל כך הרבה מתפארתה. השנאה שלי מתעמעמת. היא נוטפת בוז. פיליפּ לֶדוּק. מי היה מאמין.״ (עמ׳ 43).

הדמות של ססיל מסקרנת בעיני מאד, אבל לטעמי מורגש כי גבר הוא שכתב אותה. אולי בלונדל התכוון לכתוב אותה כך, אבל לקראת סוף הספר הרגיש לי שמשהו מתערער באמינות שלה כדמות והיא נפלה למקומות שלטעמי היו מעט שיטחיים. על אף זאת, הקריאה בספר מושכת ומסקרנת. האופן שבו זכרונותיהם של פיליפ וססיל כתובים יוצרים תחושה כאילו אנו צופים בסרט או ממש יושבים לצידם בקרון. אני ממליצה בחום על קריאת הספר ויש לי תחושה שנזכה לראות תרגומים נוספים של ז׳אן-פיליפ בלונדל.

כמה מילים על ההוצאה לאור שבה הספר יצא שחשוב לי לכתוב: חיפשתי אינפורמציה נוספת על הסדרה הקטנה של הוצאת כתר, אך לא מצאתי מאום ברחבי האינטרנט, בינתיים פניתי להוצאה לאור על מנת לקבל פרטים נוספים. הייתי שמחה לדעת מדוע בחרו להוציא את הספר לאור, מה היא האג׳נדה של העורכת הראשית ואילו עוד ספרים הם מתכננים להוציא בעתיד. דווקא הסתקרנתי מאד מההוצאה הקטנה והיותר בוטיקית של כתר והנה נשארתי עם טעם של עוד. אולי היה ראוי לספק לקוראים גם אינפורמציה מסוג כזה – כי יש תחושה שזו סדרה בעלת מהות אחרת.

רכבת הבוקר לפריז, ז׳אן-פיליפ בּלנדֶל, מצרפתית: רמה איילון. הוצאת כתר – הסדרה הקטנה. 174 עמ׳.