את הצמחונית רכשתי בחנות האהובה עליי, כאשר ניגשתי לקופה לשלם על הספרים המוכרת עדיין לא ידעה לגמרי לספר לי עליו – היא רק אמרה שהוא מצוין. (בכל זאת, זוכה פרס בוקר מאן לשנת 2016, זה לא הולך ברגל). יצאתי מהחנות עם שקית הספרים והתחלתי לקרוא את הספר כבר באוטובוס. מיד נשאבתי לתוך הכתיבה הקולחת, אל התיאורים האפלים, הירוקים והקרירים של האן קאנג. ואל הנופים של דרום-קוריאה. מעולם לא קראתי ספרות דרום-קוריאנית ולכן הסקרנות שלי גברה עוד יותר.

הספר נפתח בתיאור חייהם השגרתיים של זוג נשוי, יונג-הו ומר צ׳ונג, בעלי חיי נישואים דיי משמימים. שאין בהם יותר מדי תשוקה או רגש. כאשר לילה אחד, האישה, יונג-הו, משתנה וכרעם ביום בהיר בעקבות חלום לא ברור שחלמה, מחליטה להפוך לצמחונית וזורקת את כל מוצרי הבשר שיש בביתם. האקט הזה מתואר כמרדנות, לא רק בקרניסטיות השכיחה של התרבות הדרום קוריאנית, אלא כאקט של פמיניזם, אסרטיביות ויכולת חשיבה עצמית. יונג-הו, גיבורת הספר שלמעשה קולה כמעט ולא נשמע לאורך כל הקריאה, מתוארת על ידי בעלה כאישה לא מינית, לא יפה ולא מטופחת. היא מפסיקה להיענות לציווי ותכתיבי החברה, וגם לא נענית יותר בצייתנות לבעלה.

היא זונחת את ״התפקידים״ שייעדו לה כאישה, בעלה אף מעלה סברה שהיא השתגעה, שהיא לוקה בהיסטריה, ממש כמו היינו במאה ה-19 ונשים בעלות דעות ורצון ויכולת התנגדות נחשבו למשוגעות. לאורך כל הספר מנסים להכריח את יונג-הו לחזור לאכול בשר. אף אחד סביבה לא מבין את החלטתה והיא נתפסת כדמות לא ברורה ושונה.

תחילה מנסה מר צ׳ונג להחזיר את אשתו לתלם, אך יונג-הו לא סרה למרותו, היא מביישת אותו מולו הקולגות שלו ומול משפחתה. מר צ׳ונג נוהג בה כאובייקט, רצונותיה או רגשותיה לא חשובים לו. הוא אף מציין כי הוא רואה בה כאישה זרה, אחת שתפקידה למלא את צרכיו (האם יש הבדל בין התפקיד שלה לפני השינוי בתפיסתו? בעיני לא ממש).

״חשבתי שלא מן הנמנע שאוכל להסתדר יפה אם אראה בה אישה זרה, או אולי אחות, או אפילו עוזרת בית, מישהי שמבשלת את מזוני ומטפלת במשק הבית.״ (עמ׳ 32).

מערכת היחסים שלהם מתוארת כאלימה ואטומה. כאשר במרכז הסערה עומדת הבחירה בצמחונות. ניסיתי לחשוב מה הבחירה בצמחונות באה לציין – הבחירה הזו שמתוארת בספר כמו צרחה פנימית של הפסקת הכאב, הפסקת השחיטה, הפסקת הפגיעה. המשך הקריאה בספר מגלה כי יונג-הו היא לא יותר מאשר כלי שרת בידיהם של משפחתה ובעלה, שלבסוף בוחר להתגרש ממנה. כך מסתיים הפרק הראשון של הספר.

הספר מחולק לשלושה חלקים המגוללים את סיפורה של יונג-הו, כל פעם מתיאור זווית של דמות אחרת, בעלה, גיסה ואחותה. בעלה וגיסה מנצלים אותה, בעיקר מינית, הם נוהגים בה כחפץ שמטרתו למלא את גחמותיהם. יונג-הו מתוארת כאישה שלאט לאט מאבדת את אחיזתה במציאות ומתדרדרת אל עבר עולם פנימי, עולם השתיקה. היא חדלה מלאכול, מזדהה כמעט לחלוטין עם צמחים, היא נוטשת את עולם בני האדם ולמעשה על ידי שתיקתה והסרבנות לאכילה מנסה לחסל עצמה. רק אחותה של יונג-הו, אין-יה מפגינה חמלה כלפיה לקראת סוף הספר ולאורך תיאור ההתדרדרות במצבה הנפשי.

הקריאה בספר מעוררת אי נחת, זה הוא לא ספר שניתן לקרוא בנעימים לפני השינה, הוא מעורר אימה. כתוב בדייקנות חדה להפליא ומצליח לתאר את יונג-הו כאובייקט בצורה מושלמת. הייחודיות שלו מגיעה לידי ביטוי לא רק באופן הכתיבה אלא גם בצורתה. החלוקה לשלושה סיפורים השונים במהותם, אשר מעמידים את יונג-הו במרכזם ושופכים אור כל אחד בתורו על חייה, עברה וחייה.

אני מוצאת את הצמחונית כספר חשוב מאד לקריאה, על אף אי הנחת שהוא מעורר, הוא שובר שיגרה, מטלטל ומתאר חיים של אישה שעברה פגיעה מינית, האן קאנג לא חוסכת בתיאורים מקוראיה ומציבה מראה ברורה לחברה בנוגע למצבן של הנשים והמחיר שהן צריכות לשלם.

אני מזמינה אתכם לצפות בראיון קצר עם האן קאנג על הכתיבה בכלל ועל הצמחונית בפרט. אסכם בתרגום חופשי של מילותיה על הספר: ״ניסיתי לחקור את האלימות של בני האדם, האם אדם יכול להיות לגמרי תמים? מה קורה לאדם שמנסה לא לפגוע בשום דבר? באף אחד? מהו חטא? מהי גאולה? מה הוא יופי?״

הצמחונית, האן קאנג, מאנגלית: שרון קרמנר, עריכת תרגום: ורד שוסמן. הוצאת סאגה. 169 עמ׳.

קליק כאן לרכישה.