אליס מונרו הוכתרה בעבר כמלכת הסיפור הקצר. היא אמנית של מילים ומשפטים, וכאשר היריעה קצרה יחסית היא מסוגלת להרכיב עולם אנושי עמוק ומרגש שנשאר עם הקורא ימים רבים לאחר שהספר הושב למקומו על המדף. מי את חושבת שאת אינו קובץ סיפורים קצרים רגיל. זהו קובץ המכיל עשר נובלות שלכולן חוט מקשר אחד – סיפור חייהן המורכב של פלו ורוז, בעלת מכולת ובתה החורגת שגדלה להיות שחקנית, מנחה בטלויזיה, שדרנית רדיו ואף מרצה במכללה. מרחקי הזמן בין הנובלות משתנים, אך הזמן מתקדם ועמו מתפתחות פלו ורוז, בעודן שומרות על אופיין הבסיסי, על התכונות שמרכיבות את אישיותן. הן ממשיכות לאפשר לקורות חייהן לשנותן ולהשכילן בעדנה רבה.

אין בקובץ הזה נובלה שמחה באמת. כל הסיפורים מתארים חיים לא פשוטים כלל בעיירה הקטנה הנראטי שבקנדה הכפרית. למרות זאת, יש רגעי אושר קטנים, רגעי צחוק קלים, רגעים של אהבה ורגעים של השלמה, לצד כל אותם הרגעים הנוראים והחוויות המזוויעות שמלווים את חייהן של שתי הנשים.

ניתן לחלק את הנובלות שבספר לשלוש תמות שנסובות סביב היחסים בין פלו לרוז, סביב אתגרים ותלאות בחייהן וסביב יחסיהן עם גברים. בנובלה הראשונה, שמהווה את אקורד הפתיחה וההכרות עם הדמויות, אנו פוגשים ברוז הילדה הקטנה והחצופה, שמעלה את חמתה של אמה החורגת ועל כן זוכה למכות לתפארת מאביה. הצפייה במחזה הנורא מעלה תחושות חרטה בפלו, אשר מנסה לכפר על מזגה החם והנמהר באמצעות האוכל האהוב על רוז. רוז מנסה לעמוד על שלה ולהתנגד למנחה, אך היא רק ילדה ולמרות הבושה כל המטעמים יבלעו וירדו בגרונה. כך אנו הקוראים מובלים בתוך נבכי סצנות ההתעללות ברוז.

בכל נובלה רוז הולכת וגדלה ואנו נחשפים אט אט לחיים הקשים בצדה העני של הנראטי. הנובלות מלוות את חייה והתבגרותה של רוז, המתוארת כילדה ענייה ומוזנחת. רוז מתארת את קורותיהן של ילדות אחרות בבית הספר היסודי והתיכון, הזוכות לשמות גנאי והתעללות, היא צולחת את תקופת לימודיה בבית הספר כמיטב יכולתה ומצליחה להתקדם וללמוד במכללה. בכך היא למעשה עוזבת את הנארטי. בתקופת לימודיה במכללה, רוז פוגשת את מי שעתיד להיות בעלה, מיליונר שמשווה את יחסיהם לאגדה "העלמה הקבצנית", לפיה מלך מתאהב בקבצנית, נישא לה והם חיים באושר ועושר. אך לא כך במקרה של רוז ובעלה, שמתגרשים כעבור עשר שנות נישואין. רוז פוגשת גבר אחר, שמשנה את חייה ומוביל אותה לפעול ולמצוא תהילה קטנה כשחקנית. חייה הבוגרים של רוז מובלים על ידי גברים אחרים, אשר למעשה מתווים וקובעים את גורלה עד לנובלה האחרונה, שבה היא חוזרת לעיירה של אמה פלו, בעקבות מחלתה ומטפלת בסידורים להכנסתה לבית אבות.

מונרו כותבת את החיים כמות שהם, היא אינה מייפה והיא אינה מכערת אותם. הבחירה של מונרו במבנה של מספר נובלות הקשורות אחת לשנייה מהווה מעין פשרה מוצלחת בין יכולותיה האדירות בכתיבת הסיפור הקצר לבין הרצון של קהל הקוראים בסיפור עם המשכיות. ישנו רק רומן אחד אותו פרסמה מונרו, חיי נערות ונשים, אך למעשה מבין כתביה שפורסמו, רומן זה נחשב לפחות מוצלח. במי את חושבת שאת מצליחה מונרו למצוא את השילוב המושלם לכישרונה וליריעה ארוכה. כל נובלה עומדת בפני עצמה, היא אינה נזקקת נואשות לאחרות, אך כל נובלה מוסיפה על קודמתה רבדים לדמויות ומעמיקה בקורותיהן כך שכולן יחדיו מספרות סיפור חיים אנושי ומלא.

בחיים האמיתיים בסופו של דבר כולנו שואלות עצמנו לאורך כל חיינו מה מקומנו בעולם, איזו עוצמה יש במעשינו, "מי אנחנו חושבות שאנחנו"? כך גם מונרו, בעודה מציבה בפנינו תמונה של חיים של ממש, מטיחה בנו את השאלה הזו אך אינה עונה עליה. ואם היא עונה, התשובה היא פשוטה – אנו בנות אדם, עם כל הטוב וכל הרע שכרוך בכך.

מי את חושבת שאת, אליס מונרו, תורגם מאנגלית: אורטל אריכה. הוצאה לאור: מחברות לספרות, 256 עמ׳.

מחברת רשימת הביקורת חן מנור, עורכת לשונית ספרותית ומתרגמת. מוזמנים לבקרה באתר הגיגית הספרותית.