נעורים ללא אל נכתב על ידי הורבאט במהלך גלותו באוסטריה בשנת 1937. הורבאט היה נצר למשפחת אצולה אוסטרו-הונגרית ולפני עליית המשטר הנאצי זכה להצלחה כסופר ומחזאי, אולם עם עליית הנאצים נכפה עליו לבצע בחירה: האם להיות חלק מן הספרות המגויסת למטרות המשטר והתעמולה או להסתכן ולהתנגד למשטר הנאצי. לתקופה מסוימת הוא בחר להיות חלק מאותה ספרות מגויסת ועבד תחת כללי הצנזורה של המשטר הנאצי עד לשנת 1935. הפסקת שיתוף הפעולה עם כללי הצנזורה הוביל לסנקציות מידיות והורבאט הבין כי עליו לברוח מן המשטר. ספריו נכנסו לרשימת ״הספרים המזיקים״ והוא הוחרם בגרמניה הנאצית.

למרות החיים בגלות, כתב ופירסם הורבאט את נעורים ללא אל, אשר ברבות השנים הפך לקלאסיקה ונלמד כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר בגרמניה ובאוסטריה. הספר מעלה למוקד הדיון את שאלת המוסר בחברה טוטאליטרית תחת משטר דכאני. עלילתו מתרחשת במקום ללא שם ובתקופת זמן בלתי מוגדרת ואף הדמויות בספר עלומות. אלמנטים אלו הופכים את היצירה לעל-זמנית. הספר לא דן רק בחיים תחת המשטר הנאצי, אלא בחברה פשיסטית ואלימה באופן כללי. במרכז העלילה מובא לנו סיפורו של דמות מורה המלמד היסטוריה וגיאוגרפיה תחת מערכת החינוך המגויסת של אותו משטר טוטאליטרי. בתחילת הספר המורה מביא לפנינו את הסוגייה שעולה במחשבותיו כאשר הוא נדרש לקרוא חיבורים שכתבו הילדים בכיתה שהוא מלמד:

…״כל שידוע לי כעת הוא ששוב עליי לקרוא בעיון 26 חיבורים, חיבורים שמסיקים מסקנות שגויות על סמך הנחות עקומות. כמה טוב יהיה אם ה״עקום״ וה״שגוי״ ייעלמו מן העולם, אבל הם מסרבים להעלם. הם משלבים זרוע בזרוע וצועדים יחדיו בעודם מזמרים סיסמאות ריקות. בהיותי עובד ציבור, עליי להימנע מלמתוח ביקורת, ולו הקלה ביותר, על הפזמון החביב הזה! ועם כל הכאב שבדבר, מה יכול האדם היחיד לעשות לעומת הכלל? כל שביכולתו לעשות הוא לכעוס בחשאי. ואני לא מעוניין לכעוס עוד! הזדרז בבדיקת החיבורים כדי שתספיק ללכת לקולנוע! ובכן מה כותב שם נ׳? ״כל הכושים הם ערמומיים, פחדנים ועצלנים.״טמטום לשמו! את המשפט הזה אני מוחק! אני כבר מתחיל לכתוב בדיו אדומה בשולי המחברת: ״הכללה חסרת טעם!״ – אבל אני עוצר. רק רגע, לא שמעתי כבר לאחרונה את המשפט הזה על הכושים? איפה זה היה? נכון: הוא בקע מהרמקול שבמסעדה וכמעט קלקל לי את התיאבון. אני מניח אפוא למשפט במקומו. את מה שנאמר ברדיו שום מורה אינו רשאי למחוק מהמחברת. ובעודי ממשיך לקרוא, הרדיו שב ונשמע באוזניי: הוא ממלמל, מיילל, נובח, הומה ומאיים – ואז העיתונים מדפיסים את דבריו, והזאטוטים – הם מעתיקים אותם למחברותיהם״. (עמ׳ 7-8)

המורה ממשיך ללמד מתוך רצון להחזיק במקצוע ולהשתכר, אך לא מתוך אמונותיו האישיות. למרות זאת, הוא מחליט להעיר לאותו התלמיד ולומר כי ״הכושים״ הם אכן בני אדם ככל האדם. כתגובה, אביו של התלמיד מגיע לשיחה עם המורה וטוען כי הוא בוגד במדינה ובערכיה. בנוסף, תלמידיו מחליטים לחתום על עצומה הדורשת כי המורה יפסיק ללמדם. קטע זה מהותי מכיוון שהוא מראה עד כמה החברה לא רק משתפת פעולה עם האידיאולוגיה של המשטר, אלא גם יוצרת ומאפשרת את הרעיונות והתכתיבים שהממשל משרטט מלמעלה. זו חברה צייתנית שלא מטילה ביקורת או ספק, שיכולה בקלות להוקיע אחרים, להגלותם מהחברה ואף לחסלם. בדיוק כפי שקרה להורבאט עצמו במהלך השנים בהן התגורר תחת המשטר הנאצי.

בהמשך העלילה מתרחש רצח ששניים מתלמידיו של המורה מעורבים בו. הרצח מתחולל ביער, במהלך שהות של בני הכיתה במחנה נוער שמטרתו להכשירם לצבא. החברה המתוארת בספר מחדירה את רעיונותיה וערכיה ראשית כל לתוך הילדים, שבקלות הופכים למכונות הרג בשם אותה אידיאולוגיה. לאחר הרצח נפתח משפט ומתנהלת חקירה. כאן הספר מקבל תפנית והופך למותחן מסקרן ואנו, הקוראים, מובלים צעד אחד צעד בעקבות עדויותיהם של הנחקרים. המורה, אשר מחזיק בפרטים הקשורים למאורעות הרצח, מתלבט האם ללכת אחר צו ליבו ולשתף את חוקריו, תוך סיכון משרתו, או להמשיך ולהסתיר את הפרטים הידועים לו וכך לאפשר לרוצח לחמוק, אך להגן על עצמו ועל פרנסתו.

הורבאט לא מתעלם מן היחס המגדרי בחברה המתוארת בספר: אם את הנערים הופכים למכונות הרג, הרי שתפקידן של הנשים בחברה הוא לגדל דור המשך של חיילים, ואם הן לא ממלאות את תפקידן כרחם לאומי, הן מתפקדות כנשים מופקרות שמשרתות את הנוער והגברים ומשמשות כמושא עבורם.

הקריאה בספר חשובה לאין שיעור. העל-זמניות והנושאים שמועלים בו מעצימים את חווית הקריאה על אף שכל קורא יוכל לזהות את הסממנים של החיים תחת משטר נאצי. הורבאט דן ללא מורא בנושאים נפיצים כגון דת ואמונה, מדינה, לאומנות וחינוך. הרעיונות והדיון שלו במוסר, ביקורת, בחירה (ואי-בחירה) מעוררים מחשבות שעל כל אדם לתת עליהן את הדעת. דיון זה בא לידי ביטוי בעלילה בצורת יומן שמנהל אחד החשודים במהלך השהות באותו מחנה-קיץ (שמשמש יותר כמחנה טירונות), המכיל פרטים חשובים על הרצח.

מומלץ להאזין לדיון המרתק עם מתרגמת הספר שירי שפירא בתוכנית הספרותית ״מה שכרוך״ בעמוד הפודקאסטים של ״כאן״ (מדקה 31:50).

אסיים בציטוט מאחרית הדבר הנפלאה והחשובה לקריאה כהמשך וקונטקסט לספר מאת טלי קונס:

״בחברה כזאת, שאין בה מקום לחשבון נפש ולחרטה או לביקורת עצמית, כתיבת היומן – מתן העדות – יכולה בנקל להיחשב מעשה של חוסר צייתנות, של בגידה, עבירה המצדיקה עונש״. (עמ׳ 189, אחרית דבר).

נעורים ללא אל, אדן פון הורבאט, מגרמנית: שירי שפירא. הוצאה לאור: עם עובד, 194 עמ׳.